הרבה שנים התגוררנו בגבעתיים, עד שנמאסה עלינו המועקה של המרכז. עשן, פיח, צפצוף בלתי פוסק של מכוניות וניכור חברתי. לא אהבנו את זה. אז החלטנו לעבור לגור בהוד השרון, שהיא עדיין מספיק קרובה למקומות העבודה שלנו בתל אביב אבל מספיק רחוקה וירוקה. הוד השרון, הנושקת מצפון מזרח לגוש דן וסמוכה לכפר סבא ולפתח תקווה, היא היום עיר שוקקת ורבת פרסים על המראה המרהיב שלה, לא סתם קוראים לה הוד השרון.
אלא שהיישוב השומר עדיין על צביון כפרי, הפך לעצמאי וגדול רק בשנות ה-60 עם איחודן של כמה מושבות בהן רמתיים, כפר הדר, רמת הדר ומגדיאל. תושבי הכפרים האלו סבלו בלי הפסקה, מתחילת המאה ה-20, מהתקפות של פורעים ערביים שהתגוררו בסמוך. מה לעשות שגם היום באה לידי ביטוי לא מי יודע מה משמח הקרבה ליישובים ערביים כמו כפר קאסם, קלקיליה ואפילו טייבה. מהר מאוד הסתבר לנו שרק מנעולן בהוד השרון יוכל להעניק לנו את השקט שביקשנו.
אז זו באמת היתה חתיכת קבלת פנים לא מלבבת במיוחד, בלשון המעטה. בשבוע הראשון שלנו בעיר הפסטורלית, עוד לפני שפירקנו את כל הארגזים, התעוררנו באמצע הלילה מרעש לא צפוי. מהר מאוד הסתבר שמסתובבים לנו בין הרגליים שני צעירים חבושים כובעים שטישטשו את פניהם. מייד כשקצת זזנו הם ברחו ואנחנו התחלנו לברר מה נלקח מאיתנו. בינתיים התעשתתי והזעקתי מנעולן בהוד השרון כדי שיתקן את המנעול שהם הרסו.
לאותו מנעולן בהוד השרון קוראים גיא מנעולים. האיש התייצב אצלנו בדירה תוך רבע שעה והתחיל בעבודת השיקום של הדלת, אלא שבינתיים גילינו שהשניים לקחו את המפתחות של הרכב החדש שלנו. טסנו אל מגרש החנייה והוא אכן כבר לא היה שם. התקשרנו למשטרה, אבל כמו שיודע כל מנעולן בהוד השרון, הרכב כבר היה מזמן בדרך אל אחד היישובים הערביים בסביבה, ומשם זה באמת רק עניין של דקות עד שהוא יהפוך לחלקי חילוף באחד הכפרים מעבר לקו הירוק.
מנעולן בהוד השרון, כמו שכבר הבנו, זה גם מזל וגם שכל. הוא הצליח להחליף את המנעול הפרוץ בדלת וטס איתנו במכוניתו לכיוון קלקיליה. למזלנו, פתאום ראינו את המכונית שלנו נטושה בצד הדרך, כנראה שהגנבים נתקלו באיזו בעיה והמשיכו ברגל. אבל אנחנו היינו מסודרים עם מנעולן בהוד השרון שפרץ את דלת המכונית, חזר איתנו העירה ודאג לשכפל את כל המפתחות החדשים.